Apr 23

קייטנת פסח – סדנה לרישום מודל

מסתבר, שכמו כל דבר בחיים, גם רישום זה תהליך.

באתי ביום הראשון חדורת ביטחון עצמי. כבר אומנית, כבר “בינלאומית” (:, קטן עליי.

לא פוחדת להתלכלך… לקחתי את הפחם בידיי ורשמתי מודל, שומרת על קו בוטח, פרספקטיבה, פרופורציות, העמדה על הדף, כל הסלט. מלכה. שולטת. יצאתי שיכורה.

ביום השני הודיע אמיר: “רישום זה תהליך”, זו שפה. ואני, מלאת בטחון ופתיחות ללמוד שפה חדשה, שאפתי למלוא ראותיי:  אחיזת העפרון, נקודות המדידה, האלכסונים, הפרופורציות המדוייקות, הצורה החיצונית (Block In) ההתקדמות מבחוץ פנימה, ההסתכלות על המסה, על הכתם…. מה קורה פה?? זה אומנות או מתמטיקה???

מישהו טלטל אותי, כישרון? כן. יש לך כישרון, אבל כישרון זה רק 20% מהסיפור. עמדתי מול כן הציור הבטתי במודל והלכתי לאיבוד עד כדי כמעט דמעות… “רישום זה תהליך” שיננתי לעצמי, את יכולה לעשות את זה, מותר לך לעשות את זה לא טוב, ככה לומדים. כמובן ש”את רואה, את לא באמת יודעת/מבינה/יכולה/מוכשרת/מוצלחת…./אומנית” נעמדו מסביבי. תסכול נוראי. ובכל זאת, היום עבר בחטף. ובכל זאת, מישהו הוריד אותי מהעץ הגבוה שלי, והנמיך את הווליום. תרגיעי, יש לך עוד הרבה מה ללמוד.

למחרת החלפתי מקום לקבל זוית אחרת, במסגרת הרצון “לטעום מהכל”. חיפשתי את הרישומים שלי מהיומיים הקודמים. מצאתי ערימה של רישומי פחם בקו בוטח וברור, בלי מדידות, בלי היסוסים, ואמרתי “אוי, אלה לא שלי… אופס…” אבל אז  הסתבר שאלו אכן ה20ֵ% מהיום הראשון…

אם היו משווים את רישומי לכתב יד, ואם היה גרפולוג מנתח אותם, היה קובע בבירור כי את הרישומים ביום הראשון עשה אדם נפוח מחשיבות – כתב גדול, עגול וחזק, לעומת המהסס מהיום השני – כתב קטן, חלש ומבולבל.

למזלי, בדיוק בשביל שכמותי המציאו את היום השלישי. מצויידת בידע שרכשתי, בנחישות שזורמת בדמי ובמילות העידוד של חבריי הותיקים, רשמתי רישום, כזה שאפשר לפתח, כזה שיכול לצמוח, כזה שמשאיר טעם של עוד.

אבל היי, שלא תתבלבלו לי פה, מחר אני חוזרת לרשת שלי ומשאירה את העפרונות בקלמר… עד הפעם הבאה.

סדנת רישום - בית הספר של אמיר ניר
רישום פחם
רישום פחם

About The Author

3 Comments

  1. אמיר
    23/04/2011 at 09:21 · Reply

    היי מירית,
    תודה על הפתיחות והשיתוף. תמיד מרענן לפגוש אנשים חדשים ותלמידים שהם בעצם אמנים בפני עצמם. הדיאלוג האמיתי הוא עם אנשים יוצרים ומכאן לרוב באה ההשראה. אז תודה גם לך שהשתתפת והעשרת אותי ואת הסטודיו בהגושרים שכמובן תמיד פתוח לביקורים חוזרים.
    מקווה שלא תתנגדי שאעשה קישור לאתר שלך מדף האקדמיה בפייסבוק.
    להתראות, אמיר

  2. רוני
    23/04/2011 at 12:25 · Reply

    כייף היה לארח אתכן במעוני הצנוע, ולעקוב אחר העליות והמורדות, הביטחון והשפל, הצמרת והשורשים.
    וזהו אכן התהליך – אין צמרת בלי שורשים, אין עליה ללא הירידה שבאה אחריה. תהליך ארוך…
    רישום זו אכן שפה, עם חוקי דקדוק משלה, שמביאה לידי ביטוי ומחדדת את כושר ההתבוננות, הפרשנות, והיכולת להעביר את כל אלה אל הנייר.
    אני חושב שכשם שאין להפריד בין הרישום לציור, כך גם בין הרישום לפיסול, ולכן אני מציע לך לנצל את המומנטום ולהמשיך לעסוק בזה, לחקור את הנושא, וללמוד את השפה וחוקי הדקדוק שלה.
    ממליץ מאד על רכישת הספר Figure Drawing של Anthony Ryder בהוצאת Watson Guptill (על העטיפה הרכה רשום $24.95). שווה-שווה להשלמת הבנת החומר, וכתזכורת למה שקבלתן אצל אמיר (ולא רק להסתכל ברישומים שבספר, אלא לקרוא את מה שריידר מתמצת כותב).
    אז יאללה, רוצה בכ”ז, למרות מה שכתבת בסוף, לראות בבלוג רישומים גם בהמשך, לצד עבודות הרשת הנפלאות.
    להתראות בקרוב, ביחד עם שאר חברי קבוצת הסיווג שלך: “החברים הותיקים”.

    • Mirit ART
      30/04/2011 at 01:42 · Reply

      הי רוני, תודה תודה. להזכירך, כבר יש לי ספר אנטומיה אחד שנתן לי איש יקר, חבר ותיק, ובו אני מעיינת מכל הכיוונים (: כשאשבע מזה, אעבור לבא. נשיקות

Leave a reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *